במדור "על קצה המזלג" לא נדבר יותר מידי. רק נקשיב לשירים.
(לחיצה על שם השיר לשמיעה בדפדפנים שאינם תומכים בוידאו)
צמד המפיקים הצרפתי המכנה את עצמו AIR מוציא מידי כמה שנים אלבומים יפיפיים. האלבום הראשון שלהם שגרף הצלחה מרגע יציאתו כולל כמה שירי פלייליסט קלאסים. אחד מהם הוא השיר הנ"ל, שהוא כרגע כל מה שאני צריך.
בפוסט שכתבתי על האלבום In Absentia, פרטתי את השינוי בסגנון המוסקלי של הלהקה ועל כך שהאלבום הזה מסמן את תחילת עידן הפורגרסיב. השיר שקישרתי בפוסט היה דווקא בלדה מתוך האלבום, הנה דוגמא אחרת לסגנון של האלבום.
Arctic Monkeys - R U Mine
Mark Lanegan (feat PJ Harvey) - Hit The City
מארק לאנגן, האומן הכי מיינסטרים בקרב אוכלוסיית ה"איכסה מיינסטרים", בשיר נהדר מהאלבום Bubblegum, שהוא לטעמי אלבומו הטוב והשלם ביותר (יחד עם האלבום Blues Funeral שיצא ב 2012):
המנקיז הוציאו ב 2013 את אלבומם החמישי ואיזה אלבום זה. אנרגיה שמתפרצת מהרמקולים ישר לתוך המוח עם קצב גבוה וריפים ממכרים. הנה דוגמא לאחד השירים האלו:
בטח אכתוב מתישהו בקרוב על ה Smashing Pumpkins, אבל בנתיים אני רק אשאיר כאן שיר אחד שהוא קצת יוצא דופן ביחס לשאר השירים שלהם. בדרך כלל השירים של הסמשינג מתאפיינים בהקלטה מרובה של שכבות גיטרה (לעיתים 40!) ליצירת מסך רעש כבד ואפל. 1979 הוא שיר יותר נגיש וקליל. בהרחבה עליו ועל שירים נוספים של הלהקה בהמשך הדרך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה