ימים של סכסוך עוברים עלינו וזה דיי מבאס.
בעקבות כך, החלטתי להראות שסכסוכים יכולים להיות גם קצת משעשעים. בייחוד אם הם לא הסכסוכים שלנו. בטח ובטח, אם הם מתרחשים בקליפורניה, בירת הגלים והאישורים הרפואיים. חכו, עוד לא אמרתי שמדובר באנתוני קידיס ומייק פאטון!
מייק פאטון (מימין) ואנתוני קידיס. בצד של מי אתם?
השנה היא 1989 ו Faith No More סיימו להשתעשע עם הסולן שליווה אותם בשני אלבומיהם הראשונים והוציאו את The Real Thing, אלבום הפריצה שלהם יחד עם הסולן החדש - מייק פאטון.
האלבום זכה להצלחה מסחררת כמעט באופן מיידי והלהקה הפכה בין רגע לאחת מהלהקות הפופולריות ביותר. הם החלו להופיע בפסטיבלים בארה״ב ובאירופה והקליפ לשיר Epic התנגן ללא הפסקה.
באותה השנה בדיוק, Red Hot Chili Peppers סיימו להשתעשע עם אלבומי Fאנק רוק חסרי כיוון והיגיון והוציא אלבום מגובש ראשון בשם Mother's Milk. היה זה רגע לפני פריצתם הגדולה מאוד, שתגיע שנתיים לאחר מכן עם Blood Sugar Sex Magic, והפפרס החלו לבסס מעמדם כלהקה מצליחה, בעיקר בארה״ב.
בעוד Faith No More היו במרכז הבמה, הפפרס עוד חיפשו את הפריצה הגדולה.
ואז בוקר אחד התעורר אנתוני קידיס, הדליק טלוויזיה וראה את הקליפ המדובר לשיר Epic, וזה מה שהיה לו להגיד:
.jpg)
עשר שנים קדימה, השנה היא 1999. Faith No More הם כבר היסטוריה והפפרס הם היסטריה. מייק פאטון חזר לנגנן עם Mr. Bungle, הלהקה שהקים עוד בימי התיכון ועמד להוציא עימם את אלבומם השלישי (והאחרון) California. במקרה (כפי שהנאיבים ירצו לראות את זה) באותו היום שבו היה אמור לצאת, ובאותה חברת תקליטים, הפפרס עמדו להוציא את Californication, אלבומם המצליח ביותר. טוב, זאת כבר הייתה הכרזת מלחמה. חברת התקליטים הייתה חייבת להתערב וכיוון שהפפרס היו הלהקה המשמעותית יותר, נדחה מועד הוצאת אלבומם של Mr. Bungle. הטענות על כך שפאטון מחקה ולועג לקידיס חזרו להישמע. הסאגה סביב הנושא הזה לא הסתיימה. באותו הקיץ הפפרס היו הלהקה הגדולה בעולם. על כן, כשבאו באולטימטום לכל מארגני הפסטיבלים בהם הופיעו, כי יבטלו את הופעתם בפסטיבל אילו הפסטיבל לא יבטל את ההשתתפותם של Mr. Bungle, זה ברור לכם מה קרה.
התגובה לא אחרה לבוא. אומנם לפאטון לא הייתה את אותה ההשפעה על עולם המוסיקה, כפי שהייתה לקידיס, אך היה לו מיקרופון. ותחפושות. וכך חברי הלהקה, ערב אחד במישיגן בשנת 99׳, עלו לבמה מחופשים לפפרס, כל אחד למקבילו (כולל תחפושת בדמות רוח רפאים, זכר לגיטריסט הלהקה שנפטר ממנת יתר ב88׳). הם ביצעו כמה מהשירים המפורסמים של הפפרס תוך שהם מחקים בצורה גרוטסקית את התנועות והשירה של חבריה. את השירה הם חיקו רק באופן הגשתה, כי את המילים פאטון חירבש לחלוטין. יש את זה אפילו בוידאו (!!):
כפי שאתם וודאי משערים, מכאן והלאה המצב לא הלך והשתפר. ביטולים נוספים הגיעו והסכסוך נמשך עד היום. בשנים האחרונות, כשקידיס ופאטון נשאלים על כך, הם דיי מתחמקים מהנושא. מנסים להשאיר סכסוכים ישנים מאחור, אך סימפטיה כבר יהיה קשה למצוא בין השניים.
סכסוכים הם כנראה חלק בלתי נפרד מחיינו, אך כשהם קורים בקליפורניה הם הרבה יותר נסבלים. לסיום, אניח כאן את השיר הטוב ביותר (לטעמי) מכל אחד מהאלבומים... שיהיה מאוזן.
תבלו!
בעקבות כך, החלטתי להראות שסכסוכים יכולים להיות גם קצת משעשעים. בייחוד אם הם לא הסכסוכים שלנו. בטח ובטח, אם הם מתרחשים בקליפורניה, בירת הגלים והאישורים הרפואיים. חכו, עוד לא אמרתי שמדובר באנתוני קידיס ומייק פאטון!
השנה היא 1989 ו Faith No More סיימו להשתעשע עם הסולן שליווה אותם בשני אלבומיהם הראשונים והוציאו את The Real Thing, אלבום הפריצה שלהם יחד עם הסולן החדש - מייק פאטון.
האלבום זכה להצלחה מסחררת כמעט באופן מיידי והלהקה הפכה בין רגע לאחת מהלהקות הפופולריות ביותר. הם החלו להופיע בפסטיבלים בארה״ב ובאירופה והקליפ לשיר Epic התנגן ללא הפסקה.
באותה השנה בדיוק, Red Hot Chili Peppers סיימו להשתעשע עם אלבומי Fאנק רוק חסרי כיוון והיגיון והוציא אלבום מגובש ראשון בשם Mother's Milk. היה זה רגע לפני פריצתם הגדולה מאוד, שתגיע שנתיים לאחר מכן עם Blood Sugar Sex Magic, והפפרס החלו לבסס מעמדם כלהקה מצליחה, בעיקר בארה״ב.
בעוד Faith No More היו במרכז הבמה, הפפרס עוד חיפשו את הפריצה הגדולה.
ואז בוקר אחד התעורר אנתוני קידיס, הדליק טלוויזיה וראה את הקליפ המדובר לשיר Epic, וזה מה שהיה לו להגיד:
"I watched “Epic” video, and I see him jumping up and down, rapping, and it looked like I was looking in a mirror".
העיתונות חגגה, אנתוני קידיס יוצא נגד מייק פאטון על כך שהוא לועג לו, על כך שהוא מחקה את סגנון השירה וההגשה שלו. טענו שזה נובע מהחשש כי באירופה, שכבר הספיקה להיחשף לפאטון אך פחות לקידיס, יחשבו חלילה שההפך קרה ושקידיס הוא החיקוי ולא המקור. האישיות הססגונית של השניים לא עזרה להוריד את הלהבות, התבטאויות הדדיות נאמרו עד שהעניין נרגע וירד מהכותרות. אבל אקדח במערכה הראשונה...
התגובה לא אחרה לבוא. אומנם לפאטון לא הייתה את אותה ההשפעה על עולם המוסיקה, כפי שהייתה לקידיס, אך היה לו מיקרופון. ותחפושות. וכך חברי הלהקה, ערב אחד במישיגן בשנת 99׳, עלו לבמה מחופשים לפפרס, כל אחד למקבילו (כולל תחפושת בדמות רוח רפאים, זכר לגיטריסט הלהקה שנפטר ממנת יתר ב88׳). הם ביצעו כמה מהשירים המפורסמים של הפפרס תוך שהם מחקים בצורה גרוטסקית את התנועות והשירה של חבריה. את השירה הם חיקו רק באופן הגשתה, כי את המילים פאטון חירבש לחלוטין. יש את זה אפילו בוידאו (!!):
כפי שאתם וודאי משערים, מכאן והלאה המצב לא הלך והשתפר. ביטולים נוספים הגיעו והסכסוך נמשך עד היום. בשנים האחרונות, כשקידיס ופאטון נשאלים על כך, הם דיי מתחמקים מהנושא. מנסים להשאיר סכסוכים ישנים מאחור, אך סימפטיה כבר יהיה קשה למצוא בין השניים.
סכסוכים הם כנראה חלק בלתי נפרד מחיינו, אך כשהם קורים בקליפורניה הם הרבה יותר נסבלים. לסיום, אניח כאן את השיר הטוב ביותר (לטעמי) מכל אחד מהאלבומים... שיהיה מאוזן.
תבלו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה