כלל ידוע הוא שאוספים המאגדים את מיטב שירי אומן או להקה מסויימת, לנצח יעשו עוול לאותו אמן. להקה שהוציאה שמונה או עשרה אלבומים, ברוב המקרים, עשתה איזושהי דרך לאורך תקופת הפעילות שלה. אלבום הוא מכלול, אשר יש צורך במתן תשומת לב אליו מתחילתו עד סופו, בשביל לעמוד על טיבו. ויש לעשות זאת על כל אחד מהאלבומים של הלהקה, בשביל לעמוד על טיבה.
אבל מה לעשות שזה כמעט בלתי אפשרי!! כלומר, ברור שזה אפשרי, אך זה מציב בפנינו אתגרים משמעותיים כגון זמן, סבלנות, ריכוז... בקיצור, כל מה שאין. עד לפני שנים לא מעטות, את אתגרים אלו ליווה אתגר משמעותי לא פחות - זמינות. 10 שנים אחורה, בשביל להקשיב לכל האלבומים של לד זפלין או הדורס, היית צריך ללכת לקנות אותם, או להתחיל לחפש בין כל החברים למי יש איזה אלבום. אז הפתרון לבעיה הוא לקנות את אלבום האוסף ולקוות שהעורך של אותו אלבום עשה את הטוב ביותר שלו. נכון, זאת בהחלט התחלה טובה והדרך להכיר עשרת את השירים המוכרים והפופולארים ביותר של הלהקה. אולם הבעיה היא, שזה נותן במקרה הטוב 80% מהתמונה המלאה. וה 20% הנותרים... פארטו כבר אמר עליהם הכל.
כל ההקדמה הזאת מביאה אותי לדבר על המהדורה החדשה שיצאה לאלבום המופת של לד זפלין (להקה במערכה הראשונה וזה), שהוא גם אלבומה השישי במספר, יצא בשנת 1975 ועונה לשם Physical Graffiti.
כשהייתי בתיכון רציתי להתחיל לשמוע חומרים של לד זפלין. אך בשל הבעיות שפורטו מעלה, הדרך לעשות זאת הייתה לרכוש לעצמי את האוסף הכפול והחדש (בזמנו) שיצא להם, שהכיל 23 שירים מכל הזמנים. כל הלהיטים הטובים והמוכרים נמצאים כאן, וזאת הייתה אחלה דרך להכיר את הלהקה. יחד עם זאת, הוא גרם לי לפספס ולדלג על האלבום השישי של הלהקה. הסיבה היא ברורה, השירים המפורסים של האלבום הזה נכללים באוסף (Houses Of The Holy, Kashmir), בנוסף אליהם ישנם שניים נוספים (Trampled Under Foot, Ten Years Gone) ומבחינתי, זה היה מספיק. שאר השירים לא היו מוכרים לי ולכן לא הרגשתי צורך להעמיק. כפי שכבר ברור ממה שכתבתי עד כה, מדובר בפספוס גדול. האלבום הזה מכיל בתוכו שירי פנתאון שלא היו מוכרים לי שנים רבות. אך מעבר לכך, וחשוב מכך לטעמי, האלבום הזה מציג את לד זפלין האמיתית, כולל כל ההשפעות שהיו עליהם, כל הסגנונות שהם ניגנו לאורך השנים וכל היכולות המוסקאיליות שהלהקה הכילה.
כמה גדולים אנחנו? ככה!
זהו אלבום כפול שיצא כאמור בשנת 1975 והוא כולל 8 שירים שהוקלטו בחודשים שקדמו להוצאת האלבום, יחד עם שבעה נוספים שהוקלטו בשנים מוקדמות יותר, בעבודה על אלבומים קודמים. לאחר סיבוב ההופעות של זפלין ב 1973-74, רוברט פלנט עבר ניתוח בגרון ששינה לו מעט את הקול. אפשר להבחין בקול העמוק יותר למשל בשיר Trampled Under Foot שהוקלט ב 74' לעומת Houses Of The Holy שהוקלט במהלך העבודה על האלבום הקודם ב 72' הנושא את שם השיר. יש משהו קצת יותר מחוספס באלבום הזה, לעומת הקודמים. הריפים פה נכנסים ישר ללב וג'ימי פייג' לא מרחם. בשירים כמו The Rover, Kashmir, The Wanton Song גי'מי פייג' שילב ריפים שנכנסו להיסטורייה של הרוק, לא פחות. קראתי מאמר שטוען שהסיבה שזהו האלבום הטוב ביותר של זפלין, היא פשוט כיוון שכל האלבומים לפניו כללו שבעה או שמונה שירים ואילו זה כולל חמישה עשר ועל כן, הוא פי שתיים יותר טוב. עד כמה שזה פשטני, זה כל כך נכון. הרבה פעמים אלבום כפול הוא אלבום שיש בו יותר שירים בינוניים, אך אין זה המקרה הזה. להוציא שניים/שלושה שירים שאולי פחות טובים מהיתר, יש כאן שרשרת של פנינים.
הנה כמה שירים מהאלבום שאני התמכרתי אליהם
תבלו!
אבל מה לעשות שזה כמעט בלתי אפשרי!! כלומר, ברור שזה אפשרי, אך זה מציב בפנינו אתגרים משמעותיים כגון זמן, סבלנות, ריכוז... בקיצור, כל מה שאין. עד לפני שנים לא מעטות, את אתגרים אלו ליווה אתגר משמעותי לא פחות - זמינות. 10 שנים אחורה, בשביל להקשיב לכל האלבומים של לד זפלין או הדורס, היית צריך ללכת לקנות אותם, או להתחיל לחפש בין כל החברים למי יש איזה אלבום. אז הפתרון לבעיה הוא לקנות את אלבום האוסף ולקוות שהעורך של אותו אלבום עשה את הטוב ביותר שלו. נכון, זאת בהחלט התחלה טובה והדרך להכיר עשרת את השירים המוכרים והפופולארים ביותר של הלהקה. אולם הבעיה היא, שזה נותן במקרה הטוב 80% מהתמונה המלאה. וה 20% הנותרים... פארטו כבר אמר עליהם הכל.
כל ההקדמה הזאת מביאה אותי לדבר על המהדורה החדשה שיצאה לאלבום המופת של לד זפלין (להקה במערכה הראשונה וזה), שהוא גם אלבומה השישי במספר, יצא בשנת 1975 ועונה לשם Physical Graffiti.
שם האלבום כתוב פה בחלונות. באמת.
כשהייתי בתיכון רציתי להתחיל לשמוע חומרים של לד זפלין. אך בשל הבעיות שפורטו מעלה, הדרך לעשות זאת הייתה לרכוש לעצמי את האוסף הכפול והחדש (בזמנו) שיצא להם, שהכיל 23 שירים מכל הזמנים. כל הלהיטים הטובים והמוכרים נמצאים כאן, וזאת הייתה אחלה דרך להכיר את הלהקה. יחד עם זאת, הוא גרם לי לפספס ולדלג על האלבום השישי של הלהקה. הסיבה היא ברורה, השירים המפורסים של האלבום הזה נכללים באוסף (Houses Of The Holy, Kashmir), בנוסף אליהם ישנם שניים נוספים (Trampled Under Foot, Ten Years Gone) ומבחינתי, זה היה מספיק. שאר השירים לא היו מוכרים לי ולכן לא הרגשתי צורך להעמיק. כפי שכבר ברור ממה שכתבתי עד כה, מדובר בפספוס גדול. האלבום הזה מכיל בתוכו שירי פנתאון שלא היו מוכרים לי שנים רבות. אך מעבר לכך, וחשוב מכך לטעמי, האלבום הזה מציג את לד זפלין האמיתית, כולל כל ההשפעות שהיו עליהם, כל הסגנונות שהם ניגנו לאורך השנים וכל היכולות המוסקאיליות שהלהקה הכילה.
זהו אלבום כפול שיצא כאמור בשנת 1975 והוא כולל 8 שירים שהוקלטו בחודשים שקדמו להוצאת האלבום, יחד עם שבעה נוספים שהוקלטו בשנים מוקדמות יותר, בעבודה על אלבומים קודמים. לאחר סיבוב ההופעות של זפלין ב 1973-74, רוברט פלנט עבר ניתוח בגרון ששינה לו מעט את הקול. אפשר להבחין בקול העמוק יותר למשל בשיר Trampled Under Foot שהוקלט ב 74' לעומת Houses Of The Holy שהוקלט במהלך העבודה על האלבום הקודם ב 72' הנושא את שם השיר. יש משהו קצת יותר מחוספס באלבום הזה, לעומת הקודמים. הריפים פה נכנסים ישר ללב וג'ימי פייג' לא מרחם. בשירים כמו The Rover, Kashmir, The Wanton Song גי'מי פייג' שילב ריפים שנכנסו להיסטורייה של הרוק, לא פחות. קראתי מאמר שטוען שהסיבה שזהו האלבום הטוב ביותר של זפלין, היא פשוט כיוון שכל האלבומים לפניו כללו שבעה או שמונה שירים ואילו זה כולל חמישה עשר ועל כן, הוא פי שתיים יותר טוב. עד כמה שזה פשטני, זה כל כך נכון. הרבה פעמים אלבום כפול הוא אלבום שיש בו יותר שירים בינוניים, אך אין זה המקרה הזה. להוציא שניים/שלושה שירים שאולי פחות טובים מהיתר, יש כאן שרשרת של פנינים.
הנה כמה שירים מהאלבום שאני התמכרתי אליהם
תבלו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה