בשנת 96' הוציאה להקת Alice In Chains אלבום אנפלאגד. זאת היתה הזדמנות נדירה עבורנו להחשף לכשרון העצום שהיה בלהקה הזו, ללא מסיכות, ללא דיסטורשנים וללא כל הסחה אחרת. פשוט להקשיב ולראות באופן נקי ממה הלהקה הזו עשויה.
בעיצומה של תקופת השגשוג של סצינת הגראנג' בסיאטל, בשנת 87', חברו יחדיו ליין סטאלי וג'רי קנטרל והרכיבו סביבם את להקת אליס אין צ'יינס. הלהקה החלה להופיע במועודנים קטנים, זכתה להצלחה וצברה קהל מעריצים שעקב אחריה לכל ההופעות. הסגנון שלהם היה קצת אחר מלהקות הגראנג' של אותה תקופה. הסאונד של הלהקה התאפיין בגוון יותר קשוח ממרבית ההרכבים שצמחו בסיאטל, אך יחד עם זאת, שילבה אלמנטים אקוסטים כמעט בכל האלבומים (להוציא אולי את הראשון). למרות הייחוד שלהם בסגנון השירים, הדבר המזוהה ביותר עם הלהקה, מעל לכל ספק, הוא הקול הכובש של ליין סטאלי. אל הקול הגדול הזה, חבר בשירים רבים ג'רי קנטרל ליצירת הרמוניית קולות מהפנטת (בחלקם הוא אף שימש כסולן ראשי).
עד שנת 96', הספיקה הלהקה להוציא שלושה אלבומי אולפן מלאים ושלושה אלבומי EP. הופעת האנפלאגד הייתה הופעתו הראשונה של ליין סטאלי על במה מזה כשנתיים וחצי. סטאלי, ששקע לדיכאון עמוק ולצריכת סמים עמוקה עוד יותר, נעלם מעין הציבור לתקופה ארוכה. ייתכן שהיעדרות זו, היא שיצרה את האווירה המיוחדת באלבום האנפלאגד. העיבודים האקוסטים לשירים הכבדים והרועשים של הלהקה השאירו לנו המאזינים רק את תמצית הלהקה, בלי מניפולציות. הרמוניית הקולות של סטאלי וקנטרל נמצאת בשיאה ושירים רבים נשמעים פתאום כאילו בכלל כך הלהקה התכוונה להקליט אותם. הדבר שהכי תפס אותי באלבום הזה, הוא האופן שבו העוצמה שקיימת בשירים המקוריים נשמרת גם בגירסתם האקוסטית. לעיתים, גרסאות אקוסטיות לשירי רוק מוציאות מהשירים את העוקץ, אך לא כך הדבר באלבום הזה. העוקץ נשאר ואף התחדד עוד יותר.
גם אחרי ההופעה הזו, סטאלי לא הרבה לשוב לבמה ולמעשה, עד למותו ב 2002, הופיע פעמים בודדות בלבד. במשך חצי מההופעה סטאלי מרכיב משקפי שמש כהים במיוחד, כאלו שאפשר רק להניח שמאחוריהן יש זוג עיניים. כשהוא בלי המשקפיים, עניו עצומות והוא בקושי מתבונן על המתרחש (בשיר Sludge factory הוא מתבלבל לחלוטין במילים והם נאלצים להתחילו מחדש). לצערנו, כבר לא נזכה לראות את סטאלי מופיע. לשמחתינו, לפני שהוא נפרד, הוא השאיר לנו את האלבום המיוחד הזה.
השיר No Excuses מתוך האלבום המדובר, אשר יצא ב EP השני של הלהקה שראה אור ב 92', מציג נפלא את שילוב הקולות של השניים. הנה הוא כאן:
בעיצומה של תקופת השגשוג של סצינת הגראנג' בסיאטל, בשנת 87', חברו יחדיו ליין סטאלי וג'רי קנטרל והרכיבו סביבם את להקת אליס אין צ'יינס. הלהקה החלה להופיע במועודנים קטנים, זכתה להצלחה וצברה קהל מעריצים שעקב אחריה לכל ההופעות. הסגנון שלהם היה קצת אחר מלהקות הגראנג' של אותה תקופה. הסאונד של הלהקה התאפיין בגוון יותר קשוח ממרבית ההרכבים שצמחו בסיאטל, אך יחד עם זאת, שילבה אלמנטים אקוסטים כמעט בכל האלבומים (להוציא אולי את הראשון). למרות הייחוד שלהם בסגנון השירים, הדבר המזוהה ביותר עם הלהקה, מעל לכל ספק, הוא הקול הכובש של ליין סטאלי. אל הקול הגדול הזה, חבר בשירים רבים ג'רי קנטרל ליצירת הרמוניית קולות מהפנטת (בחלקם הוא אף שימש כסולן ראשי).
עד שנת 96', הספיקה הלהקה להוציא שלושה אלבומי אולפן מלאים ושלושה אלבומי EP. הופעת האנפלאגד הייתה הופעתו הראשונה של ליין סטאלי על במה מזה כשנתיים וחצי. סטאלי, ששקע לדיכאון עמוק ולצריכת סמים עמוקה עוד יותר, נעלם מעין הציבור לתקופה ארוכה. ייתכן שהיעדרות זו, היא שיצרה את האווירה המיוחדת באלבום האנפלאגד. העיבודים האקוסטים לשירים הכבדים והרועשים של הלהקה השאירו לנו המאזינים רק את תמצית הלהקה, בלי מניפולציות. הרמוניית הקולות של סטאלי וקנטרל נמצאת בשיאה ושירים רבים נשמעים פתאום כאילו בכלל כך הלהקה התכוונה להקליט אותם. הדבר שהכי תפס אותי באלבום הזה, הוא האופן שבו העוצמה שקיימת בשירים המקוריים נשמרת גם בגירסתם האקוסטית. לעיתים, גרסאות אקוסטיות לשירי רוק מוציאות מהשירים את העוקץ, אך לא כך הדבר באלבום הזה. העוקץ נשאר ואף התחדד עוד יותר.
גם אחרי ההופעה הזו, סטאלי לא הרבה לשוב לבמה ולמעשה, עד למותו ב 2002, הופיע פעמים בודדות בלבד. במשך חצי מההופעה סטאלי מרכיב משקפי שמש כהים במיוחד, כאלו שאפשר רק להניח שמאחוריהן יש זוג עיניים. כשהוא בלי המשקפיים, עניו עצומות והוא בקושי מתבונן על המתרחש (בשיר Sludge factory הוא מתבלבל לחלוטין במילים והם נאלצים להתחילו מחדש). לצערנו, כבר לא נזכה לראות את סטאלי מופיע. לשמחתינו, לפני שהוא נפרד, הוא השאיר לנו את האלבום המיוחד הזה.
השיר No Excuses מתוך האלבום המדובר, אשר יצא ב EP השני של הלהקה שראה אור ב 92', מציג נפלא את שילוב הקולות של השניים. הנה הוא כאן:
