להזיז קירות

אני זוכר את זה ממש טוב.

הייתי בן 14, פחות או יותר, והתחלתי לשמוע מוסיקה באופן אקטיבי. התעניינתי בשירים שתפסו לי את האוזן וחיפשתי כל שבב מידע אפשרי על הלהקות שמשכו את תשומת ליבי. אפילו הלכתי לראשונה לטאוור רקורדס בקניון הזהב וקניתי שני דיסקים.

MTV היה בשיא גדולתו בשנת 97'. באותה התקופה, להבדיל מאיך שזה היום, התוכניות והסדרות היו בשוליים ואת עיקר לוח השידורים תפסו השירים (כמתבקש מערוץ שנקרא Music Television). בימי שישי, אם לא היינו יוצאים לקניון (הזהב), הייתי מחכה בסבלנות לתוכנית הרוק שהתחילה בחצות וממש משתדל להשאר ער עד לסופה. אני אפילו זוכר את הבאז שהיה בארץ כשעדן הראל החלה להגיש את התוכנית המרכזית בערוץ. אין ספק, MTV הכתיב את סדר היום במוזיקה הפופולארית.
 

 

 

ואז יום אחד זה קרה... בעודי צופה לתומי בערוץ, עלה הקליפ של Jamiroquai לשיר Virtual Insanity. וואו, לא הבנתי איך עשו את הדבר ההיסטרי הזה. הספה שבחדר זזה לכל הכיוונים והבחור ששר (AKA Jay Kay) מתחמק ממנה באלגנטיות פעם אחר פעם. כאילו הוא משייט בחלל החדר. חוקי הפיזיקה לא קשורים אליו בכלל. ראיתי את הקליפ עשרות פעמים (ככה זה היה - קליפ מצליח היה מנוגן 5 פעמים בשעה) ולא הצלחתי לפצח את הקסם של הדבר הזה. הייתי מרותק, איך זה עובד!?

אחרי כמה שנים נדמה לי שראיתי איזו תוכנית שהסבירה שבעצם הכל זז חוץ ממנו, שבשבילי זה היה קצת כמו לגלות שהגלובוס הוא סטאטי והגלקסיה מסתובבת (או משהו כזה).

 

 

באותה תקופה, כל שיר או הרכב שלא ניגנו רוק נתפסו בעיניי כדבר איום ונורא. פגיעה במולדת. שחס וחלילה לא ינגנו לידי פופ או (השם ישמור) מזרחית. לכן כשהלכתי לחנות להקשיב ל- Travelling Without Moving , האלבום מתוכו לקוח השיר, לא נתפסתי למוזיקה והוא נשאר בחנות. רק לפני כמה שנים נתתי לו הזדמנות נוספת והיום האלבום מתנגן אצלי באופן דיי קבוע. זהו אלבום פ'אנק/פופ/רגאיי/דיסקו/ (תזרקו מה שבא לכם) שזורם לי נהדר גם כמוסיקת רקע, כמוסיקה לעמידה בפקקים או בכל פעם כשבא לי לשמוע מוסיקה שעושה לי טוב. האלבום גם כולל את הלהיטים הנהדרים Allright ו Cosmic Girl אך חייבים להודות, הקליפ הזה, בשילוב עם השיר המצויין, מתעלה על כולם.

הנה הקליפ החד פעמי, בטוח שזה יזרוק אתכם אחורה כמה שנים:

תבלו!