יש הרבה דברים שקרו פעם וכבר לא יקרו יותר לעולם.
הכבש השישה-עשר הוא פרויקט שלצערי, כנראה לא יחזור על עצמו.
תחשבו על זה, סופר-גרופ של מיטב הכשרונות הכי חמים והכי מצליחים של אותה תקופה, מתכנסים בכדי לייצר.... אלבום שירי ילדים.
התקליט יצא בשנת 78' בעקבות ספר שירי ילדים שכתב יהונתן גפן בעת שהותו בפריז. כשיהונתן שב הביתה (לקח רכבת או אווירון), הוא פנה אל יוני רכטר על מנת שיעזור לו להלחין את הספר לתקליט. אלו היו השנים הראשונות לאחר שכוורת סיימה את תקופת פעילותה הקצרה, ורכטר היה עסוק בעיקר ביצירה עצמאית. באותה שנה, עבד גידי גוב על אלבומו הראשון, אותו הלחין והפיק רכטר, כך שהיה אך טבעי שגם גוב יצטרף לפרויקט.
יהודית רביץ הייתה בשנים הראשונות לקריירה כשהצטרפה לפרויקט ה"כבש". רביץ החלה את דרכה אל לב התודעה שנה קודם לכן, כאשר השתתפה ב"פסטיבל הזמר והפזמון". הייתה זו פלטפורמה נהדרת באותן שנים להיחשף ואכן רביץ ניצלה זאת בתבונה.
גם דיוויד ברוזה היה שם. בשנת 77' צרף יהונתן גפן את ברוזה למופע "שיחות סלון" אותו כתב, לאחר שיצחק קלפטר הבריז. המופע הוליד להיטים כמו "יהיה טוב" ו- "שיר אהבה בדואי", אך הוא גם הוליד שיתוף פעולה ראשון בין ברוזה לגפן, מה שהוביל לצרופו של ברוזה לפרויקט ה"כבש".
הדבר המדהים ביותר בעיני בפרויקט הוא העובדה שהשירים מצליחים להתחבב על ילדים בני 4 כמו על ילדים בני 40.
יוני רכטר, הידוע לרוב בלחניו המורכבים, הצליח להפוך את שירי האלבום לקלאסיקות שרבים מכירים את מילותיהן בעל פה. לדעתי הסוד טמון בשילוב של טקסטים מבריקים שנכתבו מנקודת מבטו וחשיבתו של הילד ("מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני"), היוצרים הזדהות גבוהה אצל הקהל הצעיר, יחד עם לחנים ועיבודים איכותיים ובוגרים במהותם אשר אינם מתיילדים (כפי שהגדיר זאת רכטר עצמו), מה שמייצר חיבור של הקהל הבוגר יותר. את השילוב הזה מגישים לנו זמרים נהדרים, שאז כמו היום, נמצאים בלב הקונצנזוס הישראלי. השילוב של כל המרכיבים האלו יחד, הביא לעולם אלבום שירי ילדים מקסים, שילדים אוהבים לשמוע והורים אוהבים להשמיע.
אומרים שאלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים. אני אומר, אם לא תתן לאדם אגוזים, איך הוא ידע שהוא בכלל צריך שיניים? נכון, הילדים שמקשיבים לאלבום לא יתרשמו מכך שמדובר בשירים שכתב יהונתן גפן, הלחין יוני רכטר ושר גידי גוב. גם ממש לא מעניין אותם שזה פלא שאנחנו המבוגרים נהנים בדיוק מאותם שירים. אבל ילדים שיגדלו על שירים כאלו, יוכלו בעתיד להבחין מתי עושים מהם צחוק ומתי זה הדבר האמיתי.
למי שיש כמה דקות, יכול להקשיב למחרוזת שירים נהדרת שביצעו חברי הפרויקט בתוכנית ״לילה גוב״ (כדאי להשאר עד הסוף):
מי שקצר בזמן, יכול רק לתת האזנה לשיר המקסים שסוגר את האלבום (מיד אחרי שיהונתן גפן מלמד את הילדים איך נרדמים):
תבלו!
נ.ב - באלבום השתתפו גם שלמה יידוב, יצחק קלפטר (הלחין את "אני אוהב"), שם טוב לוי ועוד כמה שמות מפורסים.
הכבש השישה-עשר הוא פרויקט שלצערי, כנראה לא יחזור על עצמו.
תחשבו על זה, סופר-גרופ של מיטב הכשרונות הכי חמים והכי מצליחים של אותה תקופה, מתכנסים בכדי לייצר.... אלבום שירי ילדים.
התקליט יצא בשנת 78' בעקבות ספר שירי ילדים שכתב יהונתן גפן בעת שהותו בפריז. כשיהונתן שב הביתה (לקח רכבת או אווירון), הוא פנה אל יוני רכטר על מנת שיעזור לו להלחין את הספר לתקליט. אלו היו השנים הראשונות לאחר שכוורת סיימה את תקופת פעילותה הקצרה, ורכטר היה עסוק בעיקר ביצירה עצמאית. באותה שנה, עבד גידי גוב על אלבומו הראשון, אותו הלחין והפיק רכטר, כך שהיה אך טבעי שגם גוב יצטרף לפרויקט.
יהודית רביץ הייתה בשנים הראשונות לקריירה כשהצטרפה לפרויקט ה"כבש". רביץ החלה את דרכה אל לב התודעה שנה קודם לכן, כאשר השתתפה ב"פסטיבל הזמר והפזמון". הייתה זו פלטפורמה נהדרת באותן שנים להיחשף ואכן רביץ ניצלה זאת בתבונה.
גם דיוויד ברוזה היה שם. בשנת 77' צרף יהונתן גפן את ברוזה למופע "שיחות סלון" אותו כתב, לאחר שיצחק קלפטר הבריז. המופע הוליד להיטים כמו "יהיה טוב" ו- "שיר אהבה בדואי", אך הוא גם הוליד שיתוף פעולה ראשון בין ברוזה לגפן, מה שהוביל לצרופו של ברוזה לפרויקט ה"כבש".
הדבר המדהים ביותר בעיני בפרויקט הוא העובדה שהשירים מצליחים להתחבב על ילדים בני 4 כמו על ילדים בני 40.
יוני רכטר, הידוע לרוב בלחניו המורכבים, הצליח להפוך את שירי האלבום לקלאסיקות שרבים מכירים את מילותיהן בעל פה. לדעתי הסוד טמון בשילוב של טקסטים מבריקים שנכתבו מנקודת מבטו וחשיבתו של הילד ("מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני"), היוצרים הזדהות גבוהה אצל הקהל הצעיר, יחד עם לחנים ועיבודים איכותיים ובוגרים במהותם אשר אינם מתיילדים (כפי שהגדיר זאת רכטר עצמו), מה שמייצר חיבור של הקהל הבוגר יותר. את השילוב הזה מגישים לנו זמרים נהדרים, שאז כמו היום, נמצאים בלב הקונצנזוס הישראלי. השילוב של כל המרכיבים האלו יחד, הביא לעולם אלבום שירי ילדים מקסים, שילדים אוהבים לשמוע והורים אוהבים להשמיע.
בתמונה: חברי הכבש השישה עשר, רגע לפני שכל אחד מהם מילא לבדו את קיסרייה (או את מצדה)
אומרים שאלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים. אני אומר, אם לא תתן לאדם אגוזים, איך הוא ידע שהוא בכלל צריך שיניים? נכון, הילדים שמקשיבים לאלבום לא יתרשמו מכך שמדובר בשירים שכתב יהונתן גפן, הלחין יוני רכטר ושר גידי גוב. גם ממש לא מעניין אותם שזה פלא שאנחנו המבוגרים נהנים בדיוק מאותם שירים. אבל ילדים שיגדלו על שירים כאלו, יוכלו בעתיד להבחין מתי עושים מהם צחוק ומתי זה הדבר האמיתי.
למי שיש כמה דקות, יכול להקשיב למחרוזת שירים נהדרת שביצעו חברי הפרויקט בתוכנית ״לילה גוב״ (כדאי להשאר עד הסוף):
מי שקצר בזמן, יכול רק לתת האזנה לשיר המקסים שסוגר את האלבום (מיד אחרי שיהונתן גפן מלמד את הילדים איך נרדמים):
תבלו!
נ.ב - באלבום השתתפו גם שלמה יידוב, יצחק קלפטר (הלחין את "אני אוהב"), שם טוב לוי ועוד כמה שמות מפורסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה