כשתקשיבו למוסיקה של Robert Randolph אני מבטיח שבאורח פלא, הראש שלכם יתחיל לזוז.
הסיבה לכך היא נורא פשוטה, אם אתם קוראים את השורות האלו, כנראה שאתם נהנים להקשיב למוסיקה (מי לא בעצם) ומי שנהנה ממוסיקה, לא יכול לעבור הלאה על הבחור הזה.
למעשה, זה מה שקרה לי ב 2005. הגעתי לפסטיבל מוזיקה מאוד גדול במילווקי, בכוונה ללכת לראות את MOBY. כיוון שהוא עלה להופיע רק בערב, והיו לנו כמה שעות לשרוף, העברנו את הזמן בדילוג מבמה לבמה. חבר שגר בארה"ב אמר לי שחייבים להגיע להופעה של רנדולף ושאני הולך לאהוב את זה מאוד. צדק. ההופעה שלו הייתה מחשמלת ולמרות שהיה אמצע היום, זאת היתה מסיבה שמחה ותוססת. רנדולף ולהקתו, The Family Band, ניגנו פ'אנק-סול-רוק קיצבי וסופר אנרגטי שלא השאיר אף אחד אדיש.
הדבר הכי מיוחד בלהקה לטעמי הוא הכלי עליו מנגן רנדולף - Pedal Steel Guitar .זהו סוג של גיטרה, עליה הוא מנגן בישיבה כאשר המייתרים מסודרים בצורה אופקית. בנוסף יש לו פדל לרגל, שאיתו הוא יכול לשחק עם הצליל שהגיטרה מוציאה. על אצבעות יד ימין הוא מרכיב מפרט, ביד שמאל בר מתכת שמחליק על המייתרים, והוא פשוט עף על הדבר הזה. הצלילים שרנדולף מוציא מהגיטרה שלו, גורמים לכל גיטרה "רגילה" להשמע קצת פחות מגניבה. על הכלי הוא למד לנגן כשהיה ילד, עת נחשף בעיקר למוסיקת כנסיות. ההשפעה של סגנון הגוספל עדיין מורגשת מאוד בשירים.
הדבר הכי מיוחד בלהקה לטעמי הוא הכלי עליו מנגן רנדולף - Pedal Steel Guitar .זהו סוג של גיטרה, עליה הוא מנגן בישיבה כאשר המייתרים מסודרים בצורה אופקית. בנוסף יש לו פדל לרגל, שאיתו הוא יכול לשחק עם הצליל שהגיטרה מוציאה. על אצבעות יד ימין הוא מרכיב מפרט, ביד שמאל בר מתכת שמחליק על המייתרים, והוא פשוט עף על הדבר הזה. הצלילים שרנדולף מוציא מהגיטרה שלו, גורמים לכל גיטרה "רגילה" להשמע קצת פחות מגניבה. על הכלי הוא למד לנגן כשהיה ילד, עת נחשף בעיקר למוסיקת כנסיות. ההשפעה של סגנון הגוספל עדיין מורגשת מאוד בשירים.
רנדולף והלהקה, שמורכבת בחלקה מבני משפחתו של רנדולף, החלו לנגן יחד ב2001. שנה לאחר מכן הוציאו את אלבומם הראשון, שהוקלט כולו בהופעה חייה. אלבום האולפן הראשון שלהם, Unclassified, יצא ב2003 והוא שהביא ללהקה את הפריצה הגדולה. האלבום הוא תצוגת תכלית של היכולות של רנדולף על הגיטרה. הנגינה המיוחדת והכובשת של רנדולף משכה את תשומת ליבם של רבים, בינהם אריק (הוא אלוהים) קלפטון. עד כדי כך משכה, שקלפטון הזמין את הלהקה לתור איתו בסיבוב ההופעות שלו כמופע החימום. שלוש שנים לאחר מכן, קלפטון התארח באלבומם השלישי Colorblind. באלבום זה הלהקה מארחת אמנים נוספים (דייב מת'יוס לדוגמא) והוא משלב קצת יותר מקצבי רוק בחלק מהשירים. שני האלבומים האלו נהדרים, והשינוי הקטן בסגנון ביניהם מעניק להם ייחודיות וגיוון.
אוקיי, סקרנים? אז הנה השיר הפותח מאלבום האולפן הראשון, שמייצג היטב את האווירה והסגנון שבאלבום כולו:
Robert Randolph - Going In The Right Direction
Robert Randolph - Going In The Right Direction
מקווה שזזתם!
מה שיפה פה זה שאתה שם את האצבע על כל המאפיינים של המוזיקה שלו . נניח לא הייתי שמה לב להשראה הגוספלית אם לא היית אומר. וזה ממש נותן עוד רובד לשיר.
השבמחקמגניב מאד !
תודה דנה :)
השבמחק